<h1>העיטור אות פ' פקדון</h1>
<h2>דף מג:</h2>
ומסתברא דבכל דוכתא דמהימן במגו מחייב ההוא שבועה דהוה משתבע אי הוה טעין ההיא טענה אי הויא דאורייתא דאורייתא ואי היסת היסת. ואפילו לאפטורי משבועה חמורה לשבועה קלה אמרינן מגו דומיא דלא שכרתיך מעולם (שבועות מ"ה.) וכעובדא דרבה בר שרשו בחזקת הבתים (ל"ג.). ודקיימא לן גבי משכנתא דיכיל לטעון עד כדי דמיה (ב"ב ל"ו.) משום מגו דשבועת היסת היא. והא דגרסינן במסכת קדושין (מ"ג:) והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי עדים דיהבינהו ניהליה כיון דההיא שבועה משום מגו דיכלי למימר דאהדרינן (למלוה) [ללוה] היא וההיא שבועה שבועת היסת היא הא נמי שבועת היסת היא. אבל שבועה (דלוה) [דמלוה] איכא למימר דשבועה כעין דאורייתא היא כחנוני על פנקסו וצ"ע. וכן כתב רבינו אפרים דמאן דאית ליה משכון לא דמי לכל הנשבעין ונוטלין דהאי דרמו רבנן שבועה עליהון מקצתן משום דמורו התירא ומקצתן משום דבעו אפוקי ממונא אבל האי לא מורי ולא בעי אפוקי ממונא ובדין הוא דלא משתבע כלל וכיון דתקון רבנן שבועת היסת משתבע שבועת היסת ומילי דסמכא נינהו למעבד בה עובדא דליכא לחיובי שבועה דאורייתא אלא בראיה ובשטר חוב נאריך בזה והלכך לא מבעיא המפקיד אצל חבירו שלא בעדים דמצי למימר לא היו דברים מעולם אלא אפילו בעדים נמי מגו דיכיל למימר החזרתיו לך כי אמר נתתם לי במתנה ובמכר ובמשכונא אחר כך מהימן בשבועה דרבנן. ודוקא היכא דלא ראה אבל ראה אינו נאמן וכן פירש רבינו חננאל.
